ומה עם קוד המקור?
קוד המקור מגדיר את הדרך בה עובדת התוכנה (למעשה זה מה שכותבים המתכנתים). בלי זה אף אחד לא יכול להבין כיצד נבנתה התוכנה. אין זה משנה אם אין לך הידע הנחוץ להבנת הקוד: זמינות הקוד משפיעה באופן ישיר על כל אחת ואחד מהמשתמשים.
אף אחד לא יכול להציץ פנימה
מערכת Windows מסופקת ללא קוד המקור שלה. יתר על כן: כל המשתמשים חייבים לציית לכללי הרישיון האומרים במפורש כי:
אסור להנדס לאחור, לפרק את ההידור או לפרק את קוד ה”אסמבלי“ של התוכנה.
עקב הגבלות אלה, הניסיון לגלות כיצד Windows או Microsoft Word תוכננו הוא פעולה שמנוגדת לחוק. אסור אפילו לנסות. כמו כן אסור לך לנסות לשנות את התוכנית ולא משנה לאיזו מטרה.
הגבלה זו ברישיון תומכת ביכולת של Microsoft להישאר הארגון הבלעדי שמבין איך המוצרים שלו עובדים. Windows דומה מאוד לרכב שרק היצרן המקורי מורשה לטפל בו.
יש סיכוי שתעלה השאלה, "איך אשנה את המתכון הזה ואוציא את המלח?", והשף הגדול עשוי להגיב: "איך העזת להעליב את המתכון שלי, פרי המחשבה והחך שלי, בניסיון עלוב להתערב בו? אין לך את פסק הדין לשנות לי את המתכון ושהוא עדיין יצא טוב!"
אפשר לסמוך על תוכנה חופשית
אין זה מפתיע שתוכנה קניינית לוקה בחסר בכל הנוגע לאבטחה, בהשוואה לתוכנה שקוד המקור שלה זמין לקהל הרחב (לרבות גנו/לינוקס).
משמעות המונח תוכנה חופשית היא שמתכנתים יכולים לשנות את הקוד כדי לתקן פגמים. משמעות הדבר היא שאפשר להעסיק מישהו שיבדוק באמת עד כמה מאובטחת התוכנה שלך. משמעות הדבר היא שיש לך את אפשרות להרוויח מהתרומה לקהילה הכלל־עולמית ולשפר את הבטיחות ואת המהימנות. חמישה עשר מיליון משתמשים מריצים את גנו/לינוקס ללא אנטי־וירוס בלב שקט. וכך גם השרתים שמאחורי מנועי החיפוש והבנקים.
קוד פתוח הוא המתכון להכנת התוכנה. איך אפשר לשפר מנה שיש בה יותר מדי מלח אם אסור להסתכל במתכון בו נעשה שימוש כדי להכין אותה?
שימוש ב־Windows וב־Office דורש מאתנו לא לשאול או לחפש אחר מקור התוכנה. רק מתכנתי Microsoft יכולים לשנות את התוכנה שלך.
על מה אפשר לסמוך יותר: החבילה שאסור לחקור אותה, או החבילה עם המתכון?